הדגם הסופי

"והיא לפני סיום"

זהו. מחר הביקורת הסופית של הקורס.

לפני שלושה חודשים, במהלך המחקר שלי לפרוייקט, ציטטתי את יוקו אונו שאמרה:

"כל עבודותיי הן סוג של משאלה. המשיכו להביע משאלות תוך שאתם נוטלים בהן חלק."

אני רוצה להקדיש את המשפט הזה, ואת הקטע הקצר הבא, לשני אנשים מאוד קרובים אלי שהגשימו משאלה וסיימו השבוע שני מסלולים שונים. שניהם מסלולים מאוד ארוכים, מפרכים, מאתגרים ומספקים.



הולכת ליישם את מספר 29...

רונה.

נפלאות המשי והתבונה בהדפסה

בכל קורס שעשיתי עד עכשיו בשנקר ניסיתי ללמוד ולעבוד עם חומרים וטכניקות שלא התנסתי בהם לפני כן. זה התחיל במשי כותנה, פלסטיק וטול בשנה א', המשיך עם ג'ינס, עור, קטיפה וחיתוכי לייזר בסימסטר שעבר והגיע למשי והדפסה בקורס הנוכחי ועליהם ארצה להרחיב.

אתחיל במשי איתו היו לי יחסי "אהבה-שנאה" בשבועות האחרונים. במבט ראשון, עבור אדם שלא עבד עם שיפון משי לפני כן, המשי נראה בד רך, שברירי ועדין אבל אחרי שעבדתי עם משי, ובעיקר בפעולות הגזירה והתפירה, גיליתי שמדובר בבד חזק עם הרבה נוכחות ו"רצון משלו".

התכונות האלה של המשי החזירו אותי שוב לנושא ההשראה שלי ולתחושה שרציתי שתעבור לבגד. השילוב הזה בין רכות ושבריריות, שנראים במבט ראשון, ובין החוזק והנחישות שפחות נראים על פני השטח אבל בהחלט נמצאים שם.

כשתיארתי את התחושות האלה לחברה היא אמרה שאני מדברת על משי ממש כמו שאייל שני מדבר על העגבניות שלו אז אולי לקחתי את זה קצת רחוק מדי אבל אני בטוחה שכל מי שעבד עם משי בעברו יכול להתחבר לתחושות שלי ברמה שהיא.

לפניכם הדגם הסופי כמו שהוא נראה בביקורת מכפלות בשבוע שעבר ללא הז'קט:

בנוסף למשי התנסתי הסימסטר גם בהדפסה וגיליתי שמדובר באמנות בפני עצמה. הערבוב של הצבעים שיגיע לגוון המדויק והמיוחל, החשיבות לבד עליו מדפיסים, הטכניקה, החומרים, הגדלים והקומפוזיציה הם רק חלק מהדברים שהייתי צריכה לתת להם את הדגש וגיליתי עולם ומלואו.

במדידה האחרונה לפני הביקורת שמתי את הז'קט על הדוגמנית אבל משהו היה נראה לי מפוספס ולא נפל לי האסימון מה הבעיה.. עד שמאיה הפכה את הז'קט כשההדפס שעשיתי הוא הצד החיצוני וכך בעצם גיליתי שעשיתי ז'קט שהוא דו-צדדי, ז'קט שניתן ללבוש אותו בשני אופנים:

לפעמים בן אדם נמצא כל כך בתוך תהליך והוא רואה רק את המיקרו. מאיה עזרה לי לראות את המאקרו באותו הרגע.

ואם כבר מדברים על מאקרו, קבלו את הקולקציה המאויירת (והמתוקנת) שלי כולה בליווי הציורים הטכנים והבדים:

God is in the details

במהלך השבועות האחרונים הייתי כל כולי שקועה בניסוי ותהיה.

הייתה לנו מדידת טואל על הדוגמנית בפעם הראשונה.

למרות שמדידת טואל היא לא המדידה של הבד האמיתי, בשבילי היא המדידה המרגשת ביותר.

פתאום התיאוריה של המעצב מקבלת חיים והופכת למשהו אמיתי, לביש.

מהעולם שאני באה ממנו אני מקבילה את התהליך הזה לרעיון מעולה שיש למישהו (ולכולנו יש כל הזמן מלא רעיונות מעולים) אבל עד שלא "נתלכלך" ונעשה משהו עם הרעיון, שום דבר לא יקרה. בעיני זה ההבדל בין כל אחד מאיתנו לבין סטארטאפיסטים.

אחרי מדידת הטואל היו לי כמה תיקונים ועשיתי לכל אחד מהפריטים עוד טואל (אחד לפחות). 

בחצאית זה היה פשוט, שיניתי את קווי החתך לפרופורציות שהיו לי בסקיצה.

בזאקט לא רציתי שיהיו חתכים, הכוונה הייתה לשמור על מראה נקי.

אבל אחרי התייעצות עם מאיה, המנחה העיצובית של הקורס, ודליה, המנחה הטכנית, ואחרי שעשיתי כמה ניסיונות הבנתי שאני אהיה חייבת לעשות חתכים על מנת ליצור את הנפחיות שרציתי בשרוולים. זה עדיין הפריע לי. חשבתי על פיתרון, וכך הגעתי לוולנים בשרוולים.

אמרתי לעצמי שאם אני כבר עושה חתכים אני אכניס בהם עניין.

זה היה סוג של משא ומתן עם עצמי: בלי חתכים אבל בלי נפחיות או עם חתכים ועם נפחיות וכ"פיצוי" על החתכים הכנסתי את הוולנים, ככה הייתי מרוצה. 

חתכים ללא וולנים: 

חתכים עם וולנים: 

בחולצה היה סיפור שונה (אבל דומה...)

יש לי רוחב בד שהוא נתון ובגלל שאני משתמשת בהרבה בד גם לאורך וגם לרוחב, הייתה לי בעייה כי לא רציתי תפר באמצע גב וגם לא תפר נוסף של פאנלים.

אז עשיתי עוד טואל עם תפר אחד בצד:

אבל לא אהבתי את הנפילה והתפר הזה עיצבן אותי אז עשיתי טואל שלישי:

ועדיין לא אהבתי את הנפילה, עשיתי טואל רביעי עם שכבה כפולה בקדמי כי לא רציתי שקיפות גדולה כל כך באיזור החזה וגם שמתי גומי במכפלת. וכך הגעתי לתוצאה שאהבתי:

אחרי שהסתדרתי עם הגיזרה והייתי מרוצה התחלתי לחשוב על גימורים נקיים ככל הניתן בכל פריטי המערכת:

  

וזו התוצאה אחרי כל העבודה וכולל כל הניסיונות:

  

מחר יש לנו מדידת טואל שניה ואחרי כן נתפור את הדגם מהבדים האמיתיים.

יש לי את כל הבדים למעט הבד של הביטנה של הזאקט עליו רציתי לעשות פיתוח בד שיתאים לנושא ההשראה שלי.

בפוסט הקודם הצגתי את ניסיונות הצביעה ה"בייתיים" שעשיתי והם באמת נראו מדי בייתיים..

מאיה הציעה שאעשה ניסיונות צביעה מקצועיים יותר אז הלכתי לחדר הדפסה ובעזרת אבי, היועצת שלנו לנושאי הדפסה, עשיתי ניסיונות צביעה שונים:

עד כאן להיום היה לי הרבה Catching up to do...

מחר מדידת טואל שניה, בהצלחה לכולם. 

בזמן שעשיתי טואל

עכשיו אנחנו בשלב של הטואל, תופרים את הבגד הנבחר לביצוע מבד גולמי על מנת שנוכל למדוד על הדוגמנית לשפר, לתקן ולהתאים את הבגד שישב בצורה היפה והטובה ביותר.

למרות שהבד הגולמי לא עושה כל כך חסד עם הדגם שלי, החלטתי להראות איך זה נראה בכל זאת...

במקביל לגיזרה ולמרות שאני כבר די סגורה על הבדים של הדגם האמיתי אני עדיין עושה פיתוחי בדים. גם כי זה כיף וגם כי אין לי באמת מה לעשות עם הקינואה, האורז והעדשים הישנים האלה... אני חושבת שהתוצאה יצרה תחושה מתאימה לנושא שלי.

לפני כל הבלאגן הזה שעשיתי במטבח תיקנתי את לוח ההשראה שלי על מנת שיתאים יותר למה שאני רוצה להעביר:

לבסוף הדבר המשמעותי ביותר שהיה לי השבוע זה יום הולדת. וזה רלבנטי כי בלי ימי הולדת לא היה לי את האוסף איחולים הזה :)

עכשיו אני מוכנה לחשוף בפניכם את המצטרפים החדשים לאוסף שלי.

קבלו אותם:



לקוחה חדשה - Julia Roitfeld

בביקורת אמצע העירו לי שהלקוחה שלי כללית מדי ולא ברורה, לכן החלטתי להתמקד ולבחור מישהי עם סגנון יותר ספציפי ומוגדר. בחרתי את ג'וליה רוטפיילד.

ג'וליה, בת 31, היא הבת של עורכת ווג הצרפתי קארן רוטפיילד, נולדה בפריז ולמדה ב"פרסונס" בית הספר לאופנה בניו יורק.

רוטפיילד ג'וניור דיגמנה למעצבים ידועים כגון טום פורד וג'יל סנדר ולחברות בינלאומיות כגון לאנקום ומנגו.

בין המותגים האהובים עליה נמנים פיטר סום, זאק פוזן ומיו-מיו.

מהתמונות שלה ניתן לראות שהיא לובשת המון חצאיות ושמלות מיני. חלקן צמודות מאוד וחלקן בעלות קפלים עבים, עליהן היא לובשת בדרך כלל עליוניות רחבות יותר. ג'וליה לובשת הרבה חולצות בעלות שקיפות ומחשופים נדיבים ולפעמים גם חולצות בטן.

לגבי נעלים, היא בדרך כלל נועלת נעלי עקב גבוהות ואני חייבת לציין שכל נעל שלה יותר מהממת מהשניה.

תהנו.

לוח לקוחה:

תמונות נוספות:

עם אמא, עורכת ווג הצרפתי, קארן רוטפיילד 

בפירסומת ללאנקום

 בפירסומת לבושם של ז'יל סנדר

 עם בן הזוג, הדוגמן השוודי Robert Konjic

אפריל 2012, בהריון