בכל קורס שעשיתי עד עכשיו בשנקר ניסיתי ללמוד ולעבוד עם חומרים וטכניקות שלא התנסתי בהם לפני כן. זה התחיל במשי כותנה, פלסטיק וטול בשנה א', המשיך עם ג'ינס, עור, קטיפה וחיתוכי לייזר בסימסטר שעבר והגיע למשי והדפסה בקורס הנוכחי ועליהם ארצה להרחיב.
אתחיל במשי איתו היו לי יחסי "אהבה-שנאה" בשבועות האחרונים. במבט ראשון, עבור אדם שלא עבד עם שיפון משי לפני כן, המשי נראה בד רך, שברירי ועדין אבל אחרי שעבדתי עם משי, ובעיקר בפעולות הגזירה והתפירה, גיליתי שמדובר בבד חזק עם הרבה נוכחות ו"רצון משלו".
התכונות האלה של המשי החזירו אותי שוב לנושא ההשראה שלי ולתחושה שרציתי שתעבור לבגד. השילוב הזה בין רכות ושבריריות, שנראים במבט ראשון, ובין החוזק והנחישות שפחות נראים על פני השטח אבל בהחלט נמצאים שם.
כשתיארתי את התחושות האלה לחברה היא אמרה שאני מדברת על משי ממש כמו שאייל שני מדבר על העגבניות שלו אז אולי לקחתי את זה קצת רחוק מדי אבל אני בטוחה שכל מי שעבד עם משי בעברו יכול להתחבר לתחושות שלי ברמה שהיא.
לפניכם הדגם הסופי כמו שהוא נראה בביקורת מכפלות בשבוע שעבר ללא הז'קט:
בנוסף למשי התנסתי הסימסטר גם בהדפסה וגיליתי שמדובר באמנות בפני עצמה. הערבוב של הצבעים שיגיע לגוון המדויק והמיוחל, החשיבות לבד עליו מדפיסים, הטכניקה, החומרים, הגדלים והקומפוזיציה הם רק חלק מהדברים שהייתי צריכה לתת להם את הדגש וגיליתי עולם ומלואו.
במדידה האחרונה לפני הביקורת שמתי את הז'קט על הדוגמנית אבל משהו היה נראה לי מפוספס ולא נפל לי האסימון מה הבעיה.. עד שמאיה הפכה את הז'קט כשההדפס שעשיתי הוא הצד החיצוני וכך בעצם גיליתי שעשיתי ז'קט שהוא דו-צדדי, ז'קט שניתן ללבוש אותו בשני אופנים:
לפעמים בן אדם נמצא כל כך בתוך תהליך והוא רואה רק את המיקרו. מאיה עזרה לי לראות את המאקרו באותו הרגע.
ואם כבר מדברים על מאקרו, קבלו את הקולקציה המאויירת (והמתוקנת) שלי כולה בליווי הציורים הטכנים והבדים:
לפניכם הדגם הסופי כמו שהוא נראה בביקורת מכפלות בשבוע שעבר ללא הז'קט:
בנוסף למשי התנסתי הסימסטר גם בהדפסה וגיליתי שמדובר באמנות בפני עצמה. הערבוב של הצבעים שיגיע לגוון המדויק והמיוחל, החשיבות לבד עליו מדפיסים, הטכניקה, החומרים, הגדלים והקומפוזיציה הם רק חלק מהדברים שהייתי צריכה לתת להם את הדגש וגיליתי עולם ומלואו.
במדידה האחרונה לפני הביקורת שמתי את הז'קט על הדוגמנית אבל משהו היה נראה לי מפוספס ולא נפל לי האסימון מה הבעיה.. עד שמאיה הפכה את הז'קט כשההדפס שעשיתי הוא הצד החיצוני וכך בעצם גיליתי שעשיתי ז'קט שהוא דו-צדדי, ז'קט שניתן ללבוש אותו בשני אופנים:
לפעמים בן אדם נמצא כל כך בתוך תהליך והוא רואה רק את המיקרו. מאיה עזרה לי לראות את המאקרו באותו הרגע.
ואם כבר מדברים על מאקרו, קבלו את הקולקציה המאויירת (והמתוקנת) שלי כולה בליווי הציורים הטכנים והבדים:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה