במתכונת הקורס "אוסף פרטי", אותו אני לומדת בשנקר, התבקשנו, באופן מפתיע,
להביא לשיעור הראשון - אוסף. בתור ילדה זה היה מאוד נפוץ לאסוף דברים. היה
לי אוסף גולות, מכתביות, מחקים, מדבקות ובטח עוד כמה אוספים נוספים שהיו בגדר
"טרנד" באותה תקופה ונעלמו בדיוק במהירות בה הם הגיעו.
נכון להיום, אני
לא יכולה להגיד על עצמי שאני אוספת דברים. להפך, אני מאוד משתדלת להימנע מהיווצרות
של חפצים לא נחוצים אצלי בבית... אז חשבתי לעצמי לאיזה חפץ יש משמעות מספיק גדולה עבורי על
מנת שאני אאסוף אותו וכך הגעתי להבנה שיש לי אוסף – אוסף של כרטיסי ברכה
המשויכים לכל מיני אירועים משמעותיים בחיי.
כפועל יוצא מהאוסף, בחרתי בנושא איחולים כנושא ההשראה שלי בקורס. בבחירת הנושא "איחולים" עניין אותי לעסוק
באיחולים שאדם מאחל לעצמו ולאחרים, איחולים באירועים ספציפיים, ימי הולדת וכדומה ואיחולים
"ספונטניים" יומיומיים, איחולים כמו "בוקר טוב" או
"בהצלחה". אז בינתיים
כל מה שנותר לי לעשות זה לאחל לי ולכם שתהנו מהבלוג.
רונה.
רעיון מקסים. ניסיתי בעקבות קריאת הפוסט שלך לחשוב איזה אוספים יש לי ולא הצלחתי להגיע למסקנות.
השבמחקלילדים היום יש אוספים? המשחקים ואורח החיים של הילדים בימינו כל כך שונה מפעם, שאני לא בטוחה שהם אפילו מבינים את הקונספט של אוסף.
אחרי שסיימתי את המחקר בנושא הגעתי למסקנה שלכולנו יש אוספים למשל אוספים של רעיונות או זיכרונות או של תמונות ילדות או של דברים שתמיד רצינו לעשות אבל לא יצא לנו וכו'.
השבמחקלגבי ילדים, את צודקת. על פניו נראה שהיום לילדים אין אוספים במובן המסורתי של המילה וגם אם יש להם אוסף מוחשי, תוחלת החיים שלו קצרה יותר מפעם. אבל אני בטוחה שככל שנסתכל מקרוב יותר נגלה שגם הם אוספים איתם דברים.